אוטו מגזין בע"מ נ' קוברה - בורדו בע"מ

פסק דין

בפניי תביעת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 15,638 ₪ (קרן), בגין עבודות פרסום לנתבעת במגזין התובעת בהתאם להזמנת עבודה, שלטענת התובעת נשלחה לנתבעת ואושרה על ידי זו האחרונה.

השתלשלות העניינים וסיכום טענות הצדדים

התביעה הוגשה תחילה ללשכת ההוצל"פ, כתביעה לסכום קצוב, כאשר התובעת צירפה לכתב התביעה עותק מהזמנת העבודה עליה מבססת את תביעתה (נספח א'2). על פי טופס ההזמנה, התובעת טוענת, כי התחייבה לספק פרסום סמוי בשלושת הגיליונות (לחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2009), בדמות של הופעת לוגו בצמוד לכתבה על מתן החסות, וצילום האופניים במסלול הטיול – בלעדיות בתחום האופניים. על פי טופס ההזמנה, עלות כל פרסום עמדה על סך 4,500 ₪ לפני תוספת מע"מ.

מדובר בטופס הזמנת עבודה שלא נשא כל חתימה של מי מהצדדים.

לאחר קבלת התנגדות הנתבעת והעברת התיק להמשך בירור בבית המשפט דנן, הוגש תצהיר עדותו הראשית של מנהל הפרסום אצל התובעת, מר ליאור זינגר (להלן: "ליאור"), בצירוף תכתובת בינו לבין מר יעקב רונדל (להלן: "קובי"), מנהל סניף אצל הנתבעת (ראו: נספח א'1 למוצג ת/1). לטענת התובעת, הזמנת העבודה (נספח א'2 לתביעה ולמוצג ת/1) נשלחה ביום 22.4.09 בדוא"ל לקובי, וקובי אישר את ההזמנה בתשובתו מיום 4.5.09. לטענת התובעת, נספח א'1 הנ"ל מוכיח את טענותיה בדבר כריתת העסקה בינה לבין הנתבעת.

התובעת טוענת, כי סיפקה את הפרסום הסמוי הגיליונות מס' 54, 55 ו- 56 (ראו: נספח ג' למוצג ת/1).

במסגרת התנגדות הנתבעת לתביעה הוגש תצהירו של בעלי הנתבעת ומנהלה, מר עזרא שנפ (להלן: "עזרא"), שטען כי מעולם לא ראה את טופס הזמנת העבודה (נספח א'2 הנ"ל), וכי טופס זה הומצא אך ורק לצורכי המשפט. לטענתו של עזרא, הנתבעת נהגה מפעם לפעם לפרסם במגזינים שונים, באופן שהיא מוסרת ציוד נלווה ואופניים, ובתמורה הנתבעת מקבלת "פרסום סמוי", וזאת ללא כל תשלום כספי נוסף, וכך היה במקרה דנן. זאת ועוד, הנתבעת מסרה לתובעת שני זוגות אופניים, שני זוגות מכנסיים, שתי חולצות ושתי קסדות לצורך הצילומים, ואילו התובעת השיבה לנתבעת אך ורק את האופניים.

התובעת טענה עוד, כי עסקה דומה נערכה בינה לבין הנתבעת בגיליון מס' 51 (נספח ב' למוצג נ/2).

הנתבעת לא הכחישה, כי ביום 22.4.09 התובעת שלחה לקובי, אשר שימש באותה עת כמנהל סניף תל אביב אצל הנתבעת, פנייה באמצעות הדואר אלקטרוני, בנוגע לפרסום הסמוי, אך לטענתה, לאותה פנייה לא צורפה הזמנה כלשהי ולא צורף נספח כלשהו. עזרא הוסיף וציין, כי קובי פנה אליו, ומסר לו כי משיחות הטלפון בינו לבין נציג התובעת נדרשה זו האחרונה לשלם כסף, בנוסף לציוד שהתובעת מספקת עבור הפרסום הסמוי. עזרא הורה לקובי מייד לסרב להצעת התובעת לתשלום כספים כלשהם מעבר לאספקת הציוד המפורט לעיל (ראו: סעיפים 11 עד 14 למוצג נ/2).

עוד טענה הנתבעת, כי בין קובי לבין נציג התובעת התנהלו מספר שיחות טלפוניות, ולבסוף, ביום 4.5.09 הוסכם כי הנתבעת תספק את הציוד לצורך הכתבה ו/או הפרסום הסמוי בדמות מתן חסות למדור טיול אופניים במגזין השטח של התובעת. האישור שניתן על ידי קובי (על פי נספח א'1 למוצג ת/1) מתייחס אך ורק להסכמות אלו, ולא לטופס ההזמנה הנטען.

התובעת הוסיפה וטענה, כי בעסקה שהסכימה לה, היא לקחה על עצמה את הסיכון לכל נזק שייגרם לציוד במהלך הצילומים לצורך הכתבה.

במסגרת התנגדות הנתבעת לתביעה, הוגש גם תצהירו של קובי, שהעיד כי לא קיבל את טופס ההזמנה ביחד עם הדואר האלקטרוני שנשלח אליו ביום 22.4.09. על פי תצהירו של קובי, דרישת התשלום עבור הפרסום הסמוי נמסרה לו על ידי ליאור בשיחה טלפונית. קובי העביר את הדרישה לעזרא, אך עזרא הורה לקובי לסרב לדרישת התשלום, שכן מקובל היה כי הפרסום הסמוי יינתן תמורת אספקת ציוד. קובי העביר תשובה זו לליאור. ליאור הבטיח לחזור אליו בנושא. מאז, ובמשך כשבוע וחצי התקיימו מספר שיחות טלפוניות בין קובי לליאור, וביום 4.5.09 הוסכם כי הנתבעת תספק את הציוד לצורך הכתבה והפרסום הסמוי. ליאור ביקש מקובי לאשר לו את ההסכמות הטלפוניות, ובתגובה לכך קובי שלח דוא"ל לפיו "מאשר קובי", כאשר הדבר נעשה בהמשך לדוא"ל קודם מבלי להתייחס כלל לתוכנו.

דיון והכרעה

עיינתי, עיין היטב, בדוא"ל מיום 22.4.09 שנשלח מליאור לקובי, ולא ראיתי כי צורף כל קובץ לאותו מכתב.

לא זו אף זו: עיינתי אף בתשובתו של קובי לליאור, מיום 4.5.09, ולא שוכנעתי כי טופס ההזמנה הנטען על ידי התובעת, היה הקובץ המצורף לדוא"ל. מעיון באותו דוא"ל ניתן לראות כי בסמוך למונח ""Attachments צוין: _AVG certification_.txt. לטענת התובעת, קובץ זה הינו טופס ההזמנה אשר צורף לדוא"ל. טענה זו, לא הוכחה כדבעי, ואין בידי לקבלה.

בבחינת למעלה מן הצורך אציין, כי הכיתוב _AVG certification_.txt המופיע בסמוך למונח "נספח" בדוא"ל, משמעו כי הדוא"ל עבר דרך מערכת סינון וירוסים. מכל מקום, וככל שקיים צורך בקבלת חוות דעת מקצועית לצורך ביסוס קביעה זו, עדיין דין טענת התובעת להידחות, שכן עליה מוטל הנטל להוכיח את עצם צירופו של טופס ההזמנה לדוא"ל, ונטל זה לא הורם על ידי התובעת.

מעיון בדוא"ל ומעיון בטופס ההזמנה, לא ניתן לראות כי קיים כל קשר ביניהם. אמנם, בדוא"ל מיום 22.4.09 נרשם כי "מצורפת ההזמנה". אך לאותו דוא"ל לא צורפה כל הזמנה. לא זו אף זו: ליאור בעצמו אישר את טענות הנתבעת, לפיהן נערכו בינו לבין קובי מספר שיחות טלפון עד שנשלח הדוא"ל שמיום 4.5.09. על כן, ובהינתן העובדה כי הדוא"ל "מאשר קובי" נשלח רק לאחר כשבועיים מאז משלוח הדוא"ל הראשון של ליאור לקובי, כאשר במהלך תקופה זו היו מספר שיחות טלפון בין קובי לליאור בנושא הפרסום הסמוי, אזי הדברים רק מחלישים את טענת התובעת אודות קיומו של קשר בין האישור של קובי לבין אותו טופס הזמנה, כך שלא מן הנמנע, כי באותן שיחות טלפוניות נסגרה עסקה שונה מהעסקה שהוצעה על ידי התובעת, וכי האישור שניתן על ידי קובי, נגע לאותן הסכמות ולא להצעה הכספית שעלתה מצד התובעת.

מהמקובץ לעיל, ולאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק, ועל פי התרשמותי הישירה מהעדים מטעם הצדדים, דומה כי דין התביעה להידחות. בנידון דנן, לא עלה בידי התובעת להוכיח, לפי מאזן ההסתברויות, כי גרסתה בדבר הסכמת הנתבעת להצעה המופיעה בטופס ההזמנה – טופס שעליו מבססת התובעת את תביעתה - עדיפה או סבירה יותר מאשר גרסת הנתבעת, לפיה האישור של קובי התייחס להסכמות הטלפוניות שסוכמו בינו לבין ליאור כמפורט לעיל. לטעמי, ולכל היותר, ניתן לומר כי גרסת התובעת שקולה כנגד גרסת הנתבעים.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה.